אין ספק שהורות במאה ה-21 היא אחד ה-אתגרים שעומדים בפני כל אחד מאתנו. אנחנו רוצים לגדל ילדים שמחים, בריאים, בעלי מזג נעים, מוצלחים בלימודים, ומוצלחים בהכל בעצם. במקביל אנחנו מתמודדים עם העובדה שאנחנו רוצים להיות הורים מושלמים.. כשלמעשה אנחנו לא, כי אין מושלם. ולא תמיד ברור מה נכון לעשות כהורה, ומה לא… וכשהדברים לא מסתדרים כמו שרוצים,- גלים של אשמה יצטרפו למנעד הרגשות. הורות מלווה באהבה גדולה וגם בלחץ, אשמה, בלבול וחרדות. לתחושתי האישית, הורות היום מאתגרת עוד יותר מפעם. נראה שפעם היו פחות ציפיות, והלחץ של אי עמידה בהן, היה פחות. ושאנחנו נדרשים היום להמון אנרגיה בלקבל את עצמנו, הלא מושלמים.

ואיך זה מתקשר לאורח חיים בריא? אנחנו רוצים לגדל את ילדינו כך שיהיו להם הרגלי תזונה וספורט בריאים. שיעסקו בקביעות בפעילות גופנית ושיאכלו המון ירקות.

לפני כל זה אנחנו חייבים להבין איפה אנחנו נמצאים במעגל ניהול אורח החיים הבריא. כמה אנחנו אוכלים בריא? איך זה מרגיש לנו לאכול ממתקים? האם אנו חשים אשמה? האם אנו יודעים לשים לעצמינו לבד גבולות או שצריכים הגבלות חיצוניות (כמו קבוצת תמיכה למשל)? האם אנו משקיעים כסף בבריאות (חוגי ספורט ומאכלי בריאות), האם אנו משקיעים זמן בבישול אוכל מזין, מה קורה לנו שאנחנו מעלים 2 ק"ג – סומכים על עצמנו שנחזור לאיזון או אולי נלחצים מאוד?

ומה לגבי הילדים – איך זה מרגיש לנו לראות את הילדה שלנו מתענגת על ארטיק שוקולד?..

כל אלו ועוד הן שאלות שכדאי לתת עליהן מענה לפני שניגשים לטפל בילדים.

אני מאמינה שהורות שמגיעה ממקום בו אנו יותר שלמים עם עצמנו ועם הדרך שבחרנו, תהיה הורות שתצליח להעביר את רוב הערכים החשובים לנו. הערכים יעברו דרך ההתנהלות שלנו (מודל חיקוי) ודרך שיח פתוח לגבי נושאים שנויים במחלוקת. נושאים כאלה יכולים להיות המסר מפרסומות בטלוויזיה, אופן ההתנהלות בבתים אחרים, לחצים הנובעים מ"מקובלויות" שונות, כמו רזון שנתפס כרצוי (כדי להידמות לדוגמניות על, שחקניות…).

רגשות שליליים כלפי עצמנו וכלפי הדרך שבחרנו גם הם יועברו. ככל שהתחושות שנעביר לילדים כלפי האוכל והגוף הן יותר שליליות כך יותר סיכוי שילדנו יסבלו מדימוי גוף נמוך, חוסר בטחון עצמי והפרעות אכילה.

היום הגישה הטיפולית לילדים פונה קודם כל להורים. מי שילדיהם בעלי עודף משקל או תת משקל, עדיף שיגיעו לבד לקליניקה לקבל הדרכה לשינוי הרגלים. שלהם ושל ילדיהם. השאיפה היא לאיזון משפחתי. לנסות להבין מה ניתן לעשות אחרת כמשפחה ופחות לנקז הכל לילד.

אם כן, ההמלצות עבור הורים שמעוניינים להעביר לילדיהם ערכים של אורח חיים בריא הן:

1. ראש וראשית – לנהל אורח חיים בריא בעצמכם! כדאי לכלול לפחות 150 דקות פעילות גופנית בשבוע, ותזונה בריאה ומאוזנת.
2. מומלץ ביותר לבצע פעילות גופנית, גם במשותף עם הילדים (למשל לקחת את הילד לרכב באופניים בזמן אימון ריצה).
3. להימנע מהערות קיצוניות כלפי גופכם שלכם וכלפי גוף ילדיכם ("אוי אני חייב דיאטה"), לא לדבר על חריגות, ולא להשתמש בתיאורים שהקונוטציה שלהם שלילית (שמן / רזה, למשל). העיקרון פשוט – לא לעסוק בנושא המשקל, ובמה שלא נוח ולא רצוי. לדבר על הרצוי! רצוי לעשות פעילות גופנית, לאכול נכון, לישון טוב. גם ליהנות חשוב..
4. להימנע מהפחדות. לעסוק ברצוי במתינות. לא להיות קיצוניים עם הצורך לאכול בריא. לשאוף לתזונה מאוזנת, אך להימנע מהלקאה עצמית וייסורי מצפון, לקבל שמותר לא להצליח לפעמים, ואף לחטוא במכוון פה ושם.
5. להקל ולהנגיש את האוכל הבריא. בין הארוחות לחתוך ירקות ופירות, להגיש אגוזים ושקדים ולאכול יחד עם הילדים. למזוג מים לכל הילדים, וגם לכם..
6. לעסוק כמה שיותר במה שעושה טוב ומיטיב עם הנפש. כדאי למצוא תחומי עניין משותפים עם הילדים, אשר מהנים את שני הצדדים.

זכרו. קונפליקטים משמעותיים בין הרצוי למצוי ירחיקו את השגת המטרה, יעצימו ייאוש, ואף עלולים לגרום נזק נפשי שיכול להתבטא בצורות שונות – אנטגוניזם, חוסר ביטחון עצמי ונוירוזה, או דווקא אגרסיביות, הפרעות אכילה, ועוד אינסוף ביטויים. השינוי צריך לבוא ממקום של קבלה עצמית. לקבל ולאהוב את עצמי כמו שאני, לקבל ולאהוב את הילד באשר הוא. מנקודת המוצא הזאת, לקבל החלטות מה רצוי, לקבוע יעדי ביניים, לעודד (את עצמי ואת הילד) – בהצלחות ובאי-הצלחות. וכאמור – להוות דוגמה אישית! הדוגמה היא לא רק במעשים – לאכול בריא, לעשות ספורט וכו'. אלא גם בגישה החיובית ובאופן ההתמודדות הנכון עם אי הצלחות.