יחסינו עם האוכל לאן?

חשוב, ברמה של קריטי, לעזור לילדים ליצור רוגע סביב סוגיית האוכל. המקום של ייסורי מצפון ודימוי גוף שלילי, מהווה זרז משמעותי לחוסר בביטחון עצמי, ולשלל בעיות רגשיות  שעלולות להתבטא בהפרעות אכילה או הפרעות אחרות  שלעיתים קשה להבחין ולהבין את הקשר הישיר בין הגורם לתוצאה.

חשבתם פעם על מערכת היחסים שלנו, המבוגרים, עם האוכל? כולנו סוחבים השפעות מהילדות הקשורות להתייחסות למזון ולהרגלי האכילה. איך הייתם אתם כילדים, האם אהבתם לאכול? האווירה בזמן האכילה היתה חיובית ונעימה? אולי הכריחו אתכם לאכול כמויות מעבר לרצונכם (חובה לסיים מהצלחת…),  וזה יצר התנגדות סביב האכילה? אולי הכריחו אתכם לאכול אוכל שלא לטעמכם? או אמרו לכם לעצור ולאכול פחות?

חשוב שנבחן את ההתייחסות שלנו לנושא, כלפי עצמנו וכלפי הילדים. לבדוק אם אנו משדרים או גורמים לתחושות אשמה או לחץ. אם יש הפחדות, ואם ישנם גבולות נכונים, בריאים בהיבט הפיזי ובריאים בראיה הרגשית והנפשית.

עיקר השאלה הוא למעשה – האם באופן האכילה מתקיים איזון טוב בין גוף ונפש. בין צרכים בריאותיים, לבין רצונות וחשקים. כמה ואיך האכילה מושפעת ממצבי רוח וממה שקורה איתנו ועם הילדים בחיים בכלל.

קשה להגיע לאיזון הרצוי. קל וחומר בעולם של היום, עמוס המזון המעובד ורווי הפרסומות והמידע לגבי מה וכמה צריך לאכול, איך "צריך" להיראות וכדומה. אבל כמו ברוב מערכות היחסים, גם כאן אין מושלם. יש מושלם בשבילי או מושלם בשביל הילד. חשוב להבין שלא תמיד יתקיים האיזון שאליו אנו שואפים. לפעמים יהיו סטיות, ועלינו להחליט, ולשדר גם לילדים, להכיל אותן  ולחיות איתן בשלום.

מרגע שאנו הופכים להורים, כשחשוב לנו להעביר מסר לגבי אוכל, חשוב להבין מאיפה אנחנו פועלים. חשוב לעודד שלושה מסרים מרכזיים:  
קשב לגוף (הקשבה למנגנון רעב שובע ותחושות פיזיות ונפשיות שהאוכל מעורר);
הנאה מאוכל;
דאגה ואהבה לגוף.

וחשוב לשמור על האיזון בין  המסרים, בלי לערב יותר מידי מצפון ורגשות שליליים כמו אשמה, לחץ ופחד. כשאנו מעבירים מסרים סותרים, למשל של הנאה עם אשמה או דאגה לגוף ללא הנאה מאוכל, אנו מרחיקים את הילדים מהקשבה לעצמם.

לכן, הצעד הראשון שלנו כהורים בחינוך להרגלי תזונה, יהיה להבין מה מערכת היחסים  שלנו כרגע עם האוכל. מאילו ערכים והתנהגויות היא נובעת. האם היא מערכת יחסים טובה עבורנו. מה מערכת היחסים אליה אנו שואפים, ומה הדרך שלנו להגיע אליה.

כשנמצא איזון מיטיב עבורנו, יהיה לנו מודל קיים ומובנה להעביר הלאה, עם מסרים שייתפסו על ידי הילדים כאמיתיים וככאלה שמיושמים גם אצל ההורים.