הילד אוכל היטב?

ראשית, חשוב לגשת לעניין ברוגע. לא להלחץ, בטח ובטח – לא להכניס את הילדים לסטרס בענייני תזונה. לא להכניס בהם חששות, פחדים או לחצים שונים סביב עניין האוכל. אין טעם לשאול אותם "האם אכלת". גם "מה אכלת" או "האם אתה אוהב את האוכל בצהרון" לא תמיד יניבו תשובה מדויקת. ובכל מקרה, כאמור, לא לצייר את השאלות האלה כאיזשהו עניין מהותי הרה גורל.

עוד חשוב לזכור שלוקח לילדים זמן להתרגל למסגרת חדשה, לצוות חדש ולתפריט חדש. גם לשגרה חדשה. מה גם שאנחנו עדיין לא שם. אנחנו אחרי חופש גדול, בתוך התקופה הלא שגרתית בעליל של החגים.

אז אחרי שלקחנו אוויר, נחכה קצת, ובהמשך נשאל את הצוות, לא ליד הילד, לגבי הרגלי האכילה שלו. נבקש, במידת הצורך, להמשיך להציע לילד לטעום ממגוון מאכלים. מנה עיקרית, פחמימה, ירק חם, ירק טרי, פרי, כריך עם ממרח…

אם יש בתפריט השבועי מנה שפחות נאכלת, אפשר לתגבר את קופסת האוכל בהתאם. אם ילד חוזר רעב, מגישים לו ארוחה בבית ומעודדים, בלי לחץ, לטעום בפעם הבאה את האוכל המוגש. כן צריך להיות עם האצבע על הדופק. כן להבין אם הוא אוכל או לא, מה כן ומה לא, ולמה לא. אבל בעדינות יתירה. כמו שאמרתי, גם בלי להלחץ בעצמנו.

זה בסדר גמור והגיוני שלא כל ילד יאהב כל מנה מוגשת. נמשיך להציע ולעודד לגיוון. נזכור שאכילה חברתית יכולה להיות בעלת השפעה חיובית מאוד לצורך הכרות עם מאכלים חדשים. חשיפה חוזרת למאכל תורמת גם היא. כך למשל, אם בצהרון יש בורגול בתפריט, או פתיתים משולבים עם פתיתים מלאים – התנסות בבית עם אותם מאכלים, תקל על הילד לאכול אותם גם בצהרון. כך גם לגבי שניצל שנאפה בתנור. או כל מאכל, אופן הכנה או צורת הגשה של האוכל.

במקום לשאול "מה אכלת היום" אני ממליצה לבקש מהילד לספר למשל על 'דבר אחד נחמד שקרה היום, ודבר אחד שלא היה נעים'. שהשאלה לא תתמקד באוכל, אבל אפשר להוביל לשם. וספרו גם אתם לגבי היום שלכם. גם בלי קשר לאוכל, זהו שיח חשוב מאוד, שמעודד תקשורת, שיתוף ועניין דו–כיווני במה שקורה ביומיום שלכם ושל הילדים.

שתהייה לכולנו שנה טובה!