גנן גידל דגן
הבלוג של ירום עילם
גנן בגן ילדים

הגשמה עצמית מול התנהגות חברתית בגן

טוב. אז כמו תמיד השנה התחילה בספטמבר. ומייד הגיעו החגים, ואחריהם התחילה “השגרה”. שהיא התקופה הרציפה האמיתית שבה הקטנטנים נכנסים למסגרת, מתרגלים אליה, מתחילים להרגיש נוח ולהשתחרר. וכל אחד בקצב שלו מתחיל לתת דרור לאישיות המיוחדת לו, במסגרת הכללים של הגן.

ילדה מרוחה עם צבעי גואש
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

אני כל כך אוהב את התהליך הזה, את ההתעצבות הזו של הקטנטנים. אני נהנה לראות שכל אחד מדגיש את העצמיות שלו, את הייחודיות שלו, את ההעדפות האישיות. ובמקביל מטמיע מותר ואסור, חוקים אוניברסאליים וחיים בקהילה. אני נהנה מכך שפה ושם אני מצליח לעשות דברים שיש בהם תרומה לבניית חברה ערכית וטובה יותר. אני מודע לאחריות, ומשתדל לעשות נכון את הדברים.

הבעיה שזו לא מתמטיקה. אין ‘נכון’ אחד מוחלט. יש נכון לילד ספציפי בסיטואציה מסוימת. והנכון הזה לא מפורסם בשום מקום. אין מחשב שינתח את הנתונים ויוציא כפלט את הנכון לדני. דני, שהוא בעל אופי כלשהו, ממשפחה במעמד סוציו-אקונומי נתון, המתנהגת איתו בדרך כלשהי, ויחסיו החברתיים ייחודיים לו, ויש לו את ההיבטים הרגשיים והנפשיים שמייחדים אותו. ויש לו עוד המון גורמים שמבדילים אותו מכל ילד אחר. כי דני, כמו כל ילד אחר, הוא עולם ומלואו, ושום תוכנת מחשב לא תדע להתאים לו את דרך החינוך והלמידה הנכונות לו במסגרת הגן.

אז אני מנסה ללמוד היטב את דני. את כל הרבדים האישיותיים שלו והרבדים של ההתנהגות שלו ושל היחסים שלו עם הסביבה. אני מנסה להסתמך על הניסיון שלי כאדם בוגר, כאבא, כילד לשעבר, וכאיש חינוך. מנסה להסתמך על האינטואיציה, ומשתדל להפעיל אינטליגנציה רגשית, כדי להבין את כל המכלול. כדי להגיע אל ליבו של דני באופן הכי טוב שאני מסוגל, ולהשפיע עליו לחיוב. קלישאתי ככל שיישמע, אני מאמין בכל ליבי, שעבודת החינוך וההוראה היא מלאכת קודש, עם המון אחריות סביבתית, שכרוכה לפעמים בתסכולים, אבל יש בה גם המון רגעים קטנים של סיפוק ואושר, ותחושות נקודתיות של הצלחה גדולה.

יש משהו שכל פעם מצחיק אותי מחדש. הילדים החדשים בגן מקבלים אותי בטבעיות. גם אם חלק חשדנים משהו, זו חשדנות טבעית, שבה הם מקבלים כל דמות חדשה בחייהם. לעומתם, להורים שלהם ממש לא מסתדר בהתחלה שהגננת היא גנן… כוחם של תיוגים, של הרגלים, סטיגמות, “מקובל”.

זה הכיף בעבודה עם ילדים. דף חלק, נקי מדעות קדומות ומתקיעות מחשבתית. ופה אנחנו משתלבים. ההורים, המדריכים בתנועה, המאמנים בחוגים, הצוותים החינוכיים בגנים ובבתי הספר. כולנו נרתמים כדי לעזור לאותו ילד – דף חלק, להתעצב כאישיות ייחודית, וכחלק מחברה טובה.

טוב יאללה, אנחנו בנובמבר. אני עמוק בתוך תקופת השגרה. ביי. יש לי עבודה…

קוראים לו ירום. הוא גנן בגן ילדים, והוא באמת גידל פעם דגן. הוא מושבניק, שמילדות עסק בחקלאות. בעיקר בגידול מטעים.

בשני הכובעים הוא נהנה להשקיע, לטפל, להביט מידי פעם מן הצד. נהנה לראות כמה האדם הוא עץ השדה. איך כשהוא צעיר הוא מכה שורש באדמה, שורש שהולך ומעמיק עם ההתבגרות. איך הוא מתעצב וגדל, כשתפקידו של ירום הוא לסייע בעיצוב. אם בגיזום ואם בחינוך.


רוצים עוד כתבות שלנו?

פוסטים אחרונים של ירום