תוויות מזון – מה חשוב לדעת?

"רכיבים"- איך אפשר לקרוא את זה?

כל מוצר מורכב מכל מיני רכיבי מזון. חלקם בריאים יותר וחלקם פחות, חלקם טבעיים וחלקם לא. הכלל הראשון אותו יש לדעת הוא שכשניגשים למוצר יש להסתכל ברשימת הרכיבים שלו.

1. בחומרי גלם בחרו מוצרים שיש בהם כמה שפחות רכיבים
   ככל שיהיו פחות רכיבים – יותר סיכוי שהמוצר בריא יותר. טחינה מלאה למשל, מורכבת משומשום מלא בלבד. רכיב אחד אשר כולו בריאות. טחינה מוכנה שנרכשת בסופר בקירור מורכבת ממים, טחינה, מיץ לימון מרוכז, שמן צמחי, מלח, תבלינים, חומר משמר (פוטסיום סורבט), מייצבים, חומצת מאכל…
2. סדר המוצרים משנה
   הרכיב הראשון ברשימת "רכיבים" הוא זה שממנו יש את הכמות הגדולה ביותר במוצר. ברכיב השני יש כמות קטנה יותר במוצר מאשר ברכיב הראשון וכן הלאה בסדר יורד. יש ופלים שמורכבים מ"קמח חיטה, סוכר, שמן…" ויש שמורכבים מ"סוכר, שומן מוקשה, קמח חיטה…" מה תעדיפו?
3. תוספי מזון
   הכלל הוא פשוט. אם אתה לא מכיר את שם המוצר (E220, מטה ביסולפט וכד' )- רב הסיכוי שהוא לא מועיל לגוף.
   לתוספי המזון מטרות טכנולוגיות שונות, כמו שיפור של מראה, מרקם וטריות המזון. הם לא נועדו לכשעצמם לצריכה. כך למשל, צבעי מאכל מטרתם לכסות את הצבע הנוכחי של המזון ולהעניק לו אשליה של מצב טרי יותר. חומרי שימור מטרתם למנוע קלקול חיידקי. לעיתים אין ספק שהם פחות מזיקים מצריכה של מזון מעופש או מקולקל, למשל. הניטריטים הידועים לשמצה, אשר מצויים בנקניקיות ובשר מעובד, מטרתם שימור הצבע האדום בבשר והם גם אנטי-מיקרוביאליים חזקים מאוד. לתעשייה הם מצוינים אך הם מהווים גורם סיכון לסרטן. חומצה אסקורבית או בשמה השני- ויטמין C אשר מסומן בE300 הינה חומר משמר טבעי.
   בין חומרי השימור ובין צבעי המאכל ישנם חומרים שמאוד מזיקים ועלינו לשאוף לאכול מזון כמה שיותר טרי וכמה שפחות מעובד וכך להימנע מהדילמה אם לצרוך מזון המכיל תוסף כזה או אחר. נכון שלעיתים מדובר במוצרים שאינם מזיקים אך למי יש זמן בסופר לחקור כל תוסף ומקורותיו.

4. מזון טבעי?
   היום התעשייה שואפת קדימה וישנם מוצרים רבים אשר משתמשים בחומרים איכותיים על מנת ליצרם: שמן זית, קמח חיטה מלאה, קטניות, פירות, ירקות, שיבולת שועל ועוד. נסו להפחית כמה שיותר מוצרים שאינם בריאים כגון שומן טראנס או שומן מוקשה או מוקשה חלקית (כל אלו הם שמות שונים למרגרינה), סוכר ונגזרותיו (גלוקוז, פרוקטוז, סירופ גלוקוזה) וכד'. שימו לב שהסימון "מזון טבעי" אינו בהכרח מעיד שהמזון בריא במיוחד. כשאומרים "מזון טבעי" הכוונה באופן כללי למזון שעבר תהליך פיזיקלי ולא כימי אך עדיין יכול להיות שהוא איבד מערכו התזונתי בתהליך. למשל קילוף הקליפה של הדגן אשר מפחיתה מכמות הסיבים הויטמינים והמינרלים. לגבי "רכיבים ביתיים" אין חקיקה בנושא ולכן בחירת היצרן נתונה לפרשנות שונה.

תאריך ייצור ותאריך אחרון לשימוש

יש ערך גבוה מאוד לטריות המנה. ככל שתפוח יאכל סמוך לקטיפתו הוא יכיל יותר ויטמינים ומינרלים. ככל שדג יאכל טרי יותר- יהיו בו יותר אומגה 3 ויוד. בחרו מוצרים עם תוקף חיי מדף קצרים (יכול להעיד על כך שהוא עם מעט חומרי שימור) וכמה שיותר סמוך לתאריך הייצור שלו. ככל שיתקרב תאריך התפוגה, כך יותר סיכוי שהא איבד מערכו ומכיל יותר חיידקים.

"ערך תזונתי"

בכל העולם רושמים על גבי אריזות המזון את הערך התזונתי  ל-100 גרם או ל-100 מ"ל. מדוע דווקא ל-100 גרם ולא כל מוצר בהתאם למנת ההגשה המשוערת ליצרן? הסיבה הינה פשוטה – על מנת שנוכל להשוות בקלות בין המוצרים. יש לשים לב שרוב המוצרים אינם נמכרים באריזות של 100 גרם אלא בכמויות שונות ולכן יש לערוך חישוב מתאים- למשל אם יש במוצר 120 קק"ל ל-100 גרם אך הוא מכיל 50 גרם באריזה, במוצר יהיו 60 קק"ל בלבד. חברה שמעוניינת בכך יכולה גם להקל יותר על הצרכן ולרשום ערכים תזונתיים למנת הגשה. בסימון התזונתי יש ערכים שחובה לציין, כמו פחמימות וחלבונים, ויש שהם רשות של היצרן, כמו אומגה 3 או מגנזיום. החוקים שונים במקצת בין מדינות.

הנתונים המרכזיים שחובה לציין על האריזה הם: קק"ל (אנרגיה), פחמימות, חלבונים, שומנים ונתרן. אם במוצר יש מעל 2% שומן יש לציין גם שומן רווי, שומן טראנס וכולסטרול. בשלב זה פרוט נוסף כמו סיבים תזונתיים, כמות סוכרים מתוך סך הפחמימות וכמות ויטמין או מינרל מסוים, הינו בגדר רשות של היצרן.

חוק סימון אלרגניים?

כ-5% מהאוכלוסייה סובלי מאלרגיות למזון. מיני המזון הנפוצים שעלולים לגרום אלרגיה הם: חלב, סויה, בוטנים, ביצים, שומשום, אגוזים, שקדים, דגים, פירות ים, קטניות ופירות שונים. כיום אין חוק אשר מחייב את חברות המזון לציין על גבי המוצר אזהרות מידע לאלרגניים, והסימון הוא התנדבותי בלבד. נושא חקיקת הסימון התזונתי של האלרגניים נמצא בתהליך כבר זמן רב ועבר טיוטות רבות. הקושי בהחלטה הסופית נובע מנושא הגדרת התכולה. על אריזת מוצרים רבים שלא מכילים אגוזים, למשל, רשום כי עלולים להכיל אגוזים, בגלל החשש שיהיו שאריות בפס הייצור של המוצר, אם למשל באותו מפעל משתמשים באגוזים בפס ייצור מקביל. יוצא מכך בפועל שבעלי אלרגיות נמנעים מהרבה מוצרים שעלולים להכיל את המזון האלרגני שלהם, למרות שאין את הרכיב במוצר. כך גם לגבי מסעדות אשר מפרסמות שמנה מסוימת עלולה להכיל רכיב אלרגני, למרות שאין אותו במוצר.

לגבי גלוטן החקיקה שונה. בשנת 1996 יצא חוק סימון מוצר אשר מכיל גלוטן.  מוצר שהוגדר "ללא גלוטן" הוא מוצר שיש בו אפס גלוטן. הגדרת החוק הזו הגבילה את כמות המוצרים ללא הגלוטן בשוק כיוון שבחלק המוצרים היה חשש לעקבות גלוטן והם לא אושרו לפרסום כמזון "ללא גלוטן". החוק עבר שינוי ב- 2011 וכיום מזון מוגדר כמזון "ללא גלוטן", כאשר שיעור הגלוטן בו אינו עולה על ppm  20 (כמות מזערית) וכך נפתח צוהר לחברות רבות לפתח מוצרים זולים יותר.

רוצים את זה קל יותר? חפשו את תו "אפשריבריא"

עוד דרך לחסוך לצרכן זמן מיותר בסופר היא חיפוש תו "אפשריבריא" על המוצר. באגף המאפים בסופר תוכלו למצוא לחמים ולחמניות עם הסימון אשר מעיד שהמוצר עומד בתנאים הבאים:

• לפחות 80% מהקמחים במוצר הם מדגנים מלאים.
• תכולת הנתרן המרבית בלחם היא 400 מ"ג ל – 100 גרם מוצר.
• הערך הקלורי המרבי הוא 250 קק"ל ל – 100 גרם מוצר.

השאיפה היא שבהמשך יהיה סימון בולט ואחיד על גבי כל המוצרים, בדומה לסימון על הלחם, על מנת להקל על הצרכן. סימונים כאלה כבר קיימים ברחבי העולם המערבי, אם זה בסימון כמות הערך התזונתי ביחס לכמות ההמלצה היומית (למשל שהמוצר מכיל 1/3 מכמות הצריכה המומלצת היומית של סידן) ואם זה סימון בצבעי רמזור את הערכים המתאימים או החורגים מההמלצה ( למשל מוצר המכיל מעל 400 מ"ג נתרן ב-100 גרם יסומן באדום).

להמשך קריאה על תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון ) (סימון תזונתי) 2017 מתוך אתר משרד הכלכלה, לחץ כאן >>