המגזין › דבר התזונאית ›
אנחנו בעידן מהיר ולחוץ, לנו ולילדים. ימים עמוסים של עבודה וחוגים, המון הסחות דעת, המון מידע סובב אותנו כל הזמן. הרשת וטרדות היומיום גוזלים מהמבוגרים קשב רב. שלל המסכים גוזלים המון זמן מהילדים. קשה לחוות רגעים משותפים בכלל, ולהתכוונן לארוחות משפחתיות בפרט. כשהקסם בכל זאת קורה, ומשפחות מצליחות להתכנס יחד לארוחה, מתקיימת הזדמנות פז לעצב את היחס של ילדינו לאוכל, לגוף שלהם, ולבריאות בכלל. ככה שאפילו אם נתמקד בהיבט התזונתי – מה שנמצא בצלחת זה לא בהכרח הדבר הכי חשוב. חשובה החוויה כולה. האינטראקציה, מה שנאמר, המסרים שאנחנו, ההורים, מעבירים.
המחקרים ברורים: ילדים שאוכלים ארוחות קבועות עם המשפחה, אוכלים יותר ירקות ופירות, מפתחים אוצר מילים רגשי עשיר יותר, ובונים יחס בריא יותר לאוכל.
מילים הן כלי עוצמתי. הן יכולות ליצור סקרנות או פחד, הנאה או חרדה, ביטחון עצמי או בושה. כהורים, כדאי שניתן תשומת לב למילים שאנו בוחרים. ובהקשר שלנו – המילים והמסרים בהם אנחנו משתמשים בשיח על אוכל, גוף ובריאות.
הנה הצעה ל-4 משפטים שכדאי לומר, ולמה הם כל כך חשובים. וטיפ נוסף לדיבוב הילדים לשוחח…
למה זה חשוב:
אנחנו רוצים לגדל ילדים שמאזינים לאותות הפנימיים שלהם, לא לאותות חיצוניים. המשפט הזה מכוון אותם להיות אחראים על התחושות שלהם – רעב ושובע. זה בדיוק ההיפך מ"תגמור את הצלחת" או "עוד ביס אחד בשבילי", שמלמדים התעלמות מהגוף.
למה זה חשוב:
זה משפט שמעודד סקרנות ופתיחות, לא כפייה. הוא מזמין את הילד להיות חוקר, לא שופט. במקום "זה טעים, נכון?" (שמכתיב תשובה), אנחנו נותנים מרחב לבטא דעה. גם אם התשובה היא "לא אהבתי", זה בסדר גמור – המטרה החשובה היא לטעום ללא לחץ, מתוך סקרנות, לצורך הרחבת המגוון.
למה זה חשוב:
ילדים אוהבים לדעת למה הם עושים משהו. במקום "זה בריא" (מאוד כללי ומופשט), אנחנו מסבירים מה האוכל עושה לגוף שלהם. זה הופך את האוכל למשהו פונקציונלי, לא "טוב" או "רע", אלא "עוזר לך לרוץ מהר", "עוזר לך לחשוב בבית הספר", "עוזר לך לגדול". זה יוצר מוטיבציה פנימית, ומלמד אחריות על הגוף.
למה זה חשוב:
אין אוכל "אסור" – יש אוכל שמתאים לתדירויות שונות. כשאנחנו אוסרים לחלוטין, אנחנו מפתחים את מוטיב הפרי האסור. משהו להשתוקק אליו. או ההיפך, חשש מוגבר, נוירוטי, מהאובייקט האסור. כשאנחנו מאפשרים הכל, אבל עם מסגרת ("במסעדה אפשר להזמין מיץ"), אנחנו מלמדים איזון. הילד לומד שאפשר לשתות מיץ וגם להיות בריא, שזה לא הכל או כלום. זה יחס בוגר ובריא לאוכל.
והטיפ – איך להוציא יותר מ"סבבה"
"איך היה בבית הספר?"
"סבבה"
זה הדיאלוג הכי שכיח (והדי מתסכל) ליד שולחן האוכל. הארוחה המשפחתית היא גם הזדמנות לשאול שאלות סקרניות וספציפיות – עם מי שיחקתם בהפסקה? מה היית משנה ביום שלך? מה היה הדבר הכי מעניין שהמורה לימדה שבטח אני לא יודעת אותו? האם משהו הצחיק אותך היום?…
ועוד אפשרות היא לחלוק מידע מהצד שלנו. איך עבר עלינו היום, מה חווינו, מה הרגשנו… "שמעתי שיש משחק חדש שכולם משחקים", "התחלתי לראות סדרה חדשה על"..
דיאטנית קלינית, מרצה מבוקשת ומנחת קבוצות לאורח חיים בריא למגוון גילאים – ילדים, נוער ומבוגרים, במסגרת משרד החינוך ובמקומות עבודה שונים.
יועצת לתזונה נכונה ותברואה למשרד הרווחה במסגרת השירות לילדים ולנוער, אגף השיקום והאגף לטיפול באוכלוסייה עם אוטיזם.
בעלת ניסיון עשיר כיועצת תזונתית בתעשיית המזון.
אני מאמין:
״תזונה נכונה ופעילות גופנית הן בסיס הכרחי לגוף בריא ונפש בריאה״.
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לקהילת ההורים של לאנץ טיים
דברו איתנו
