מבחן השוואתי
בתחקיר חדשות 12 שפורסם גם באתר מאקו (15.10.20), השוו פירות וירקות מיובאים, לכאלה מתוצרת הארץ (ניתן לקרוא כאן עוד על המבחן). בשאלה מי מחזיק יותר זמן על המדף – ניכר יתרון קל לסחורה הישראלית.
באותו מבדק נערך גם מבחן טעם. רמי לוי, הבעלים של "רמי לוי שיווק השקמה", השף רן שמואלי ובשלנית ביתית בשם יסמין היו השופטים. הם דגמו מהסחורה בלי לדעת מה המקור של כל פריט שטעמו. שלושתם העדיפו באופן די ברור את התוצרת של ארצנו הקטנטונת.
כמה עולה?
אז למה בכל זאת קונים מחו"ל? ככלל, השוק החופשי המונהג בישראל מאפשר לכל יבואן לייבא כראות עיניו. יש מקומות בהם כוח העבודה יותר זול משמעותית מאשר בישראל. גם עלויות הגידול שם זולות יותר, בשל פיקוח מקל בהרבה מאשר אצלנו. כך נוצר מצב שלרשתות משתלם יותר לקנות מטורקיה למשל, מרצועת עזה או מירדן. אלה השווקים העיקריים שמתחרים בחקלאי ישראל. אז אם כך – העגבניה משם אמורה להיות זולה יותר, לא? נתעלם רגע משאר היתרונות של העגבניה הישראלית. התשובה היא פשוט 'לא'! במרכול יושבים להם ירקות מקומיים ליד זרים, ועולים לצרכן אותו דבר. מפערי המחירים לא הוא נהנה, אלא היבואנים והרשתות.
למה כחול לבן?
לפיכך, לצרכן הישראלי אין שום יתרון בלרכוש תוצרת חוץ. נהפוך הוא. באותו מחיר הוא יכול ליהנות מאיכות וטעם מעט טובים יותר. אבל זה לא הכל. כאן אנחנו מגיעים ליתרון המובהק של התוצר הכחול-לבן. הפיקוח על גידולי השדה בארץ קפדני בהרבה מאשר אצל המתחרים מחו"ל. בישראל קיימים תקנים ברורים לגבי חומרי דישון והדברה. אילו חומרים מותרים לשימוש ובאיזה מינון. התקנים מבטיחים מלחמה במזיקים ובמפגעים פוטנציאליים. ומצד שני מבטיח הפיקוח שלא ייעשה שימוש בכמויות מסוכנות של חומרים כימיים. אין לנו שום דרך לוודא את העניין הזה במה שמגיע מעבר לגבול.
הירקות של לאנץ' טיים
אנחנו בלאנץ' טיים לקחנו את העיקרון הזה אפילו עוד צעד קדימה. הסחורה שלנו מגיעה מחקלאים שעובדים ישירות איתנו. לאחר הקטיף הכל מגיע לבית אריזה שלנו. שם, בתהליך מוקפד, הכל ממויין מחוטא ונארז על ידנו. ככה אנחנו נהנים מיתרונות התוצרת הישראלית. אנחנו תורמים את תרומתנו הצנועה לחקלאי הישראלי, לכלכלה ולחברה. ומוודאים שהפלפל, המלפפון ושאר ירקות (ופירות…) מגיעים מהשדה לצלחת במינימום זמן. הכי טרי, הכי בריא!
