אימוני ילדים בחום

משטר מים

נתחיל מהטריוויאלי. בחום מאבדים נוזלים. איבוד מוגבר של נוזלים יגרום קודם כל להתייבשות, שעלולה להיות מסוכנת. מעבר לזה היא עלולה להפחית את ההזעה ולגרום גם למכת חום, שעשויה להוביל לפגיעה לא הפיכה למערכות הגוף השונות. הפתרון הוא פשוט – להקפיד על משטר שתיה. להתחיל עוד בשעות שלפני האימון. לשתות כל חצי שעה כוס מים. ובמהלך האימון עצמו, חשוב לעשות הפסקות שתיה תכופות.

לגוף נוח יותר עם שתיה בטמפרטורת החדר, והבריא ביותר זה מים צלולים, כמובן. אך חשוב גם לאזן בין הרצוי למצוי. אם ילד מתקשה לשתות כמה שצריך, אולי יהיה לו נעים יותר כשהשתיה מצוננת מעט. ואם המתקה קלה תגביר את הרצון שלו להקפיד על המשטר – אז זה שווה את זה. לא מיצים עתירי סוכר, ובשום אופן לא שתיה מוגזת. אבל מעט תרכיז במים ומידי פעם מיץ פירות (לא בטעם פירות, אלה מפירות אמיתיים), זה גם בסדר גמור.

משק המים בגוף הילד הצעיר (בגיל גן ויסודי) מצומצם בהרבה, מן הסתם, משל מבוגר, ואיבוד הנוזלים אצלו יביא אותו מהר יותר לתחום הקריטי של חסר. אם נוסיף לזה את מנגנון תחושת הצמא שאינו מפותח דיו בגיל זה, ואת חוסר המודעות, אז נבין למה חשוב שאנחנו כהורים / מדריכים / מאמנים נקפיד שהקטנצ'יק שותה מספיק.

סף חומצת חלב

הגוף משתמש בחומרי גלם שונים מן התזונה, והופך אותם לאנרגיה, המשמשת אותו בפעילות הגופנית. תוצר לוואי של תהליך הפקת האנרגיה הוא חומצת חלב שנוצרת בשרירים ומתפזרת עם מחזור הדם. אצל ילדים צעירים רמת חומצת החלב עולה בקצב מהיר בהרבה מאשר אצל מבוגרים.

המשמעות היא שקטעי הפעילות העצימים חייבים להיות קצרים ומרובי הפסקות. לעומת זאת, היתרון אצל הילדים הוא שההתאוששות וספיגת החומצה – גם הן מהירות מאוד. כך שלא צריך הפסקות התאוששות ארוכות, והן יכולות להיות משובצות בקלות במשחק ובהפסקות השתיה. אך אם נושא ההפוגות לא יוקפד, רמת החומציות בדם יכולה לעלות לרמות מוגזמות, עד מצב של פגיעה במערכת העצבים.

בקיץ, במהלך הפעילות הגופנית, יש השקעה רבה של אנרגיה בקירור ובשמירה על חום גוף תקין. ובמצב כזה עליית חומציות הדם אצל ילדים והצורך בהפוגות, הופכים להיות משמעותיים עוד יותר, עד כדי קריטיים.