בספורט רווחת אולי התפיסה שלהיות מצוין זה להשיג את התוצאות הכי טובות בתחרות ולהגיע למקומות הראשונים. אני רואה אחרת את ההצלחה. אני סבור שיש לבחון אותה מנקודת ראות יחסית ולא מוחלטת. העובדה המוחלטת היא שמשחק הסתיים בתוצאה מסוימת, או שילד רץ מרחק מסוים בכך וכך דקות או שניות. הכל מדיד. הראיה היחסית בוחנת את הקונטקסט הכולל. את התוצאה המדידה ביחס לציפיות. האם יש או אין שיפור ביחס לעבר. ובעיקר בוחנת ראיה זו את הדרך. איזו דרך עבר הספורטאי הצעיר בדרכו לתוצאה שנמדדה. האם עבד קשה והתאמן לפני התחרות? האם השקיע בתחרות עצמה מאמץ ככל שיכל? האם את התוצאה שהשיג – השיג ביושר והאם הפגין רוח ספורטיבית? האם כיבד את חבריו ואת יריביו? האם המשיך במאמץ גם כשנראה שכשל בתוצאה, והאם גילה ענווה גם כשהתוצאה היתה מוצלחת?

המצוינות שחשוב לטעמי להדגיש ולחנך לאורה, עוסקת אם כן בדרך. היא לא נמדדת במספרים מוחלטים, אלא במשוב אישי, אינדיבידואלי, הנכון רק לילד מסוים – ורק לו, לאותו ספורטאי צעיר. כשהמצוינות נמדדת על פי שיפור אישי, על פי התמדה, כוח רצון ונחישות, זה לא משנה אם בסוף התהליך יושג ניצחון במשחק או זכיה באליפות, וזה מרחיב את היריעה כלפי כל ילד וילדה שחפצים לעסוק בספורט. ההישג המדיד הוא בעיניי יעד בדרך למטרה. הוא רק אמצעי לאתגר את הילד, והוא נקודת ייחוס לבדיקת הדרך. התוצאה הסופית בפני עצמה איננה המטרה בגישה שלי, ואני חושב שאל לו למאמן או למורה לחינוך גופני להציג אותה כמטרה החשובה.

ואיך עושים זאת?
כששמים את הדגש על הדרך ולא על התוצאה מעריכים איכויות נוספות מלבד ההישג ואת זאת עושים על ידי מתן משוב, כאמור, עבור המאמץ, המשמעת, ההגינות, רוח הספורט, ההתנהגות החברתית, וכל ערך גלובלי שבוחרים כמרכיב במדד הכולל של ההצלחה והמצוינות אליה שואפים לחנך.

מאמן טוב ידע להראות לקבוצה איך הצליחו לצמצם את הפער במהלך המשחק. ידע איך לשקף לילד או הקבוצה כיצד הם נלחמו ולא ויתרו. הוא ידע לקחת רעיון או להדגיש בפני השחקנים איך הם קלעו יותר לעומת הפעם הקודמת, או ספגו פחות מאשר בפעם שעברה. גם על הדינאמיקה הקבוצתית אפשר לתגמל. למשל, לחזק את האופן שבו גילו רוח ספורטיבית, שיתפו פעולה ולא רבו ביניהם.

מצוינות היא של כולם

רק מעטים בספורט ההישגי מגיעים לרמות הגבוהות וזוכים במדליות. לעומת הערך ההישגי, ערך המצוינות פונה לכולם. החכמה היא לדעת כיצד לתרגם אותו באופן פרטני ודיפרנציאלי, באופן שמציג בהתאמה בפני כל ילד את האתגרים האישיים שלו.

באופן כזה ערך המצוינות יכול לבוא לידי ביטוי אצל כל ספורטאי צעיר (ומבוגר), בלי קשר לכישרונותיו וליכולותיו הגופניות. ספורטאי שמקבל חיזוקים על הדרך שעושה, יחווה למעשה הצלחות במישורי התמודדות שונים. גם אם אינו בעל נתונים גופניים גבוהים, או אם לא מוכשר באופן מיוחד. וכתוצאה – הוא יחווה שיפור בביטחון ובדימוי העצמי ויקבל כלים ומוכנות להתמודדות בכל תחומי החיים, לא רק בספורט.

גם הפילוסוף הידוע אריסטו מגדיר כי 'מצוינות אינה פעולה אלא הרגל'. ככזו היא אינה תלויה בתוצאה, אלא בדרך. היא למעשה מרכיב אישיותי ולא תוצר של עשיה. והיא אינה משהו חד פעמי, אלא רגעים שמתחברים לדרך.

לפיכך – מבחינתי מצוינות כזו היא ערך שראוי לחנך לאורו, וחשוב להנגיש אותה ולסייע להפוך אותה לגישה לחיים.