אימון ילדים בחדר כושר

מותר ואסור על פי חוק      

אז מה מותר ומה אסור, מה רצוי וממה להיזהר?

ראשית – ההיבט החוקי. תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) משנת 2005 ביטלו את גיל המינימום של 14 שנים, ומאפשרות להתאמן בחדר כושר כבר מגיל 6. תנאי הכרחי לאפשר אימון ילדים בגילאי 6-18 בחדר כושר הוא המצאות מדריך שעבר הכשרה ייעודית לאימון ילדים.

התקנות קובעות מספר מקסימלי של מתאמנים קטינים תחת השגחת המדריך. בעבודה על מכשירים אירוביים ועל מכשירי כוח מול התנגדות: מגיל 6 עד 14 – עד 8 מתאמנים. בגילאי 14-18 –  עד 15 מתאמנים. בעבודה עם משקולות חופשיות: גילאי 6 עד 14 – עד 5 מתאמנים, וגילאי 14 עד 18 – עד 10 מתאמנים.

חריג לגיל המינימום הוא מקרה של קטין מתחת לגיל 6, העובר טיפול שיקומי בחדר כושר, בהנחיה ובהשגחה צמודה של פיזיוטרפיסט.

פילאטיס מכשירים, דרך אגב, לא נחשב חדר כושר לצורך העניין, ואינו מחייב את המגבלות הספציפיות של אימון קטין. אני אישית רואה בעניין זה פרצה לא בריאה (תרתי משמע) בחוק, שכן פוטנציאל הנזק לילדים באימון מסוג זה, אם נערך באופן לא מושכל, גבוה יחסית.

המלצות יישומיות

החוק הוא האמצעי. אולם בסופו של דבר המטרה היא אימון נכון ובטוח, שלא יגרום לילדים פגיעות גופניות. וההמלצה הראשונה היא לא לעבוד עם משקולות חופשיות לפני גיל 15. עבודה כנגד משקל גוף מאפשרת מגוון מספיק רחב של תרגילים – כשגם שם מחויבת השגחה רציפה של מדריך. נוכחות מדריך בחדר הכושר אינה מספיקה. אני לא הייתי שולח ילד לחדר כושר אם מדריך לא משגיח עליו באופן רציף, ולא מוודא שהוא פועל נכון בכל תרגיל ותרגיל.

לגבי מכשירי כוח – בניגוד למשקולות חופשיים, התנועה המתאפשרת היא מוגבלת, ואם הציוד תקין,  כמעט לא אפשרית חריגה מהתנועה שלה מיועד המכשיר. עם זאת, החוק דורש שהמכשירים יהיו מותאמים למימדי הגוף של המתאמנים. וזו בהחלט הערה חשובה שעל המדריך לוודא, בהתאמה לכל מתאמן ספציפי, כאשר מדובר בילדים.

המכשירים האירוביים גם הם לא מאפשרים מרחב טעות גדול מידי. חשוב שהמדריך יהיה מספיק קרוב וזמין לסיוע במקרה של נפילה, או כל תקלה שהיא, ושיוודא מידי פעם עבודה נכונה של המתאמן. למשל, שמהירות הריצה שלו על המכונה מתאימה ליכולותיו ולמטרות האימון.

עם ילדים מעל גיל 15, אני רגוע יותר. כל עוד האימון הוא באחריות מדריך מקצועי, ועל פי החוק, כדאי לאפשר להם לעבוד, לעשות כושר ולהנות, בלי מגבלות מיותרות. כמובן שהאימון צריך להיות מותאם לסרגל מאמצים שבנוי נכון, ויש לערוך אותו תחת כל הוראות הבטיחות המחייבות את מכון הכושר.

תמיד מומלץ לתת מבט נוסף מסביב – לוודא שהמקום מתנהל ברצינות הראויה. שיש מנהל מקצועי שמתווה מדיניות אימונים מקצועית (שווה לתפוס שיחה אישית איתו ולתהות קצת על קנקנו); שהשגחת המדריכים היא אמיתית ורצינית, ושמדריכים מעירים על טעויות ומציעים שיפורים מיוזמתם, ולא רק בפניה אליהם; שציוד העזרה הראשונה נגיש, מלא ונותן פתרון לתרחישי הפגיעה האפשריים, וכדומה.

מעבר לזה – פשוט תנו לילדים לעשות ספורט. כאמור – נפש בריאה בגוף בריא.