השם רדיקלים חופשיים נשמע קצת כמו תנועה פוליטית מיליטנטית. בפועל אלה 'חבר'ה רעים' שמסתובבים לנו בגוף ועושים נזקים. לאט לאט הם גורמים להזדקנות תאים, לירידה בתפקוד, הם רעים ללב ולמערכת הדם, וגורמים למחלות שונות. הגוף, כמובן, לא עומד חסר אונים מולם, אלא נלחם בהם. ואנחנו, באמצעות תזונה בריאה יכולים בהחלט לסייע לגופנו.

תזונה ובריאות
יום ראשון, 24 יולי2016, 00:48

פירות קיץ - אנטי אוקסידנטים

החמצון ונזקיו

הרדיקלים החופשיים הם גופיפים שאינם יציבים מבחינה כימית, מה שגורם להם להקשר בקלות למולקולות בגוף, ולשנות את התכונות שלהן, בתהליך שנקרא חמצון. חלק מפעולות החמצון שמתרחשות בגוף הן חיוניות. יש להן חלק חשוב בתהליכים אירוביים של הפקת אנרגיה, למשל, וכן במלחמה נגד חיידקים ווירוסים. הבעיה היא שאורח החיים והתזונה המודרניים גורמים להיווצרות של עודף גדול של רדיקלים חופשיים.

הגורמים הם רבים ומגוונים. חומרי הדברה וחומרי ניקיון, או כימיקלים אחרים, הנספגים דרך העור, או ננשמים וחודרים לגוף דרך מערכת הנשימה; זיהום אוויר, עשן ומרכיבים שונים בעשן הסיגריות; מזון מעושן; בשר מעובד באיכות נמוכה; חימום שמן בטמפרטורות גבוהות – כך שמזון מטוגן מזיק גם בהקשר הזה; כל מזון חרוך (לאוהבים 'את השרוף' שבתחתית הסיר, או הבשר החרוך על האש…); מאפים ומיני מזון שונים המכילים עמילן, שמחוממים בטמפרטורות גבוהות (120מעלות ומעלה); ועוד.

החומרים המחמצנים העודפים מסבים נזק לתאי הרקמות השונות. תחילה לדפנות התאים, לחומרים המרכיבים את התאים ולחומרים המשמשים לפעילות התקינה של התא: חלבונים, פחמימות וחומצות שומן. המשמעות היא הזדקנות התא, כלומר ירידה בקצב חילוף החומרים והפקת האנרגיה של התא, ובעקבות כך – ירידה ביעילות התפקוד עד למצב של הרס.

כל אטום שחומצן על ידי הרדיקלים החופשיים הופך גם הוא ללא יציב מבחינה כימית, וגורם גם הוא להתחמצנות של אטומים נוספים. כך נוצרת למעשה פעולת שרשרת שלילית. ככל שתאים רבים יותר נפגעים, כך מואצים תהליכי הזדקנות של הרקמות.

אופנים נוספים בהם חמצון חומרים בגוף יוצר מפגעים:

  • חמצון חומצת גרעין התא, שינוי הדי אן איי, ויצירת מוטציות שעלולות להיות סרטניות.
  • חמצון כולסטרול גורם לו להצמד לדפנות כלי הדם באופן שמצר ופוגם ביכולת הובלת הדם.
  • תוצר לוואי נוסף של החמצון הוא תהליכים דלקתיים, שבין היתר מאיצים מחלות לב וכלי דם, וכן התפתחות של תאים סרטניים.

הבשורות הטובות ואנטי-אייג'ינג

בבסיס גישת האנטי-אייג'ינג עומד למעשה ניטרול מירבי של הרדיקלים החופשיים, ועל ידי כך מניעה של תהליכי ההזדקנות של התאים, הפחתה של תהליכים דלקתיים, ומניעה של התפתחות תאים פגומים גנטית.

הגוף מייצר אינזימים שחלקם מנטרלים רדיקלים חופשיים, ואחרים את הנזק עצמו. אמצעי הגנה נוסף מתבסס על חומרים נוגדי חמצון, הנקראים גם 'אנטי-אוקסידנטים'. חלקם מיוצרים על ידי הגוף, ואחרים מגיעים לגוף בתזונה, בעיקר ממקורות צמחיים.

ישנם סוגים רבים של אנטי-אוקסידנטים. מהם ניתן למצוא בכמויות נדיבות בתבלינים רבים, שהבולטים הם סומק, ציפורן, אורגנו, קינמון, כורכום, מקלות וניל מיובשים, מרווה ופלפל. צמח המורינגה הוא המזון שאינו תבלין, שיש בו הכמות הנכבדה ביותר של נוגדי חמצון. אחריו ניתן למצוא את האסאי, סובין, פקעות ורדים, פטרוזיליה (גם מיובשת), אגוז מוסקט, אצת הספירולינה, קקאו ואגוזים שונים שלא עברו חימום בקליה.

ויטמין C, ויטמין E ובטא קרוטן (ויטמין A) הם נוגדי חמצון ידועים, ומבין המינרלים חשובים מאוד הסלניום והמנגן. כך שאם ניתן מקום של כבוד לפירות ולירקות בתפריט שלנו, נהנה מתוספת של ויטמינים ומינרלים חיוניים.

המצטיינים מבין הפירות והירקות ה"סטנדרטיים" הם ענבים (בעיקר כהים), אוכמניות, גוג'י ברי, קטניות (בעיקר שעועית), ברוקולי (וגם שאר חבריו ממשפחת המצליבים) ושום. עגבניות, אבטיח רימון ותות שדה הם נציגי הפירות האדומים ברשימה, אך רוב הפירות האדומים מכילים נודגי חימצון חזקים. וגם זרעי פשתן. אלה חלק מהבולטים, יש עוד רבים וטובים… אגב, הזכרנו שרוב נוגדי החמצון באים מן הצומח. אבל חריגה בעניין זה היא הביצה, שבחלמון שלה יש חומצות אמינו המהוות נוגדות חמצון איכותיות ובכמות יפה.