ילדים וספורט
הבלוג של דודו
דודו פרידמן - מומחה לחינוך גופני ילדים

תיאום ציפיות בין המאמן לילד

אחת הדילמות הגדולות כשמדובר בספורט קבוצתי תחרותי אצל ילדים, היא מה מקומה של השאיפה למצוינות. עד כמה מדגישים את ערך ההישגיות אל מול העניין החברתי ו'העיקר ההשתתפות'? האם נכון שתהיה היררכיה בקבוצה כזו על פי יכולת השחקנים? שהשחקנים הטובים ישחקו תמיד הכי הרבה, והטובים פחות ישחקו פחות? האם זה סביר שילד לא ישחק בכלל במשחק, כדי שלא 'יפריע' להשיג את המטרה ולנצח?

ילד עם כדור על ספסל המחליפים

כשמדובר בטופ של הספורט ההישגי – כמו נבחרות לאומיות, או קבוצות נוער בליגות העליונות המתחרות על אליפות המדינה – אז התשובה יותר פשוטה. למי שמשחק ברמות האלה ברור שיש היררכיה של דקות משחק על פי יכולת, שיש שחקנים שישחקו פחות, ויהיו אף משחקים שלא ישחקו בכלל. הניצחון במסגרות האלה עומד, בהגדרה, במקום גבוה לעומת ערכים אחרים, וזה ברור וידוע לכל הנוגעים בדבר.

אלא שרוב המסגרות התחרותיות אינן כאלה. למעשה הן עונות לא מעט על קריטריונים של ספורט עממי. מדובר בליגות שמיועדות להרבה מאוד ילדים ובני נוער. ברוב המקרים אין תהליך סינון וכל מי שמעוניין יכול להצטרף לקבוצה. הרעיון שבבסיס המסגרות האלה הוא ספורט קבוצתי להמונים. ובמקרה הזה השאלה לגבי חשיבותו של הניצחון היא יותר אקטואלית.

ככלל, יש תהליך מובנה. הגישה המקובלת לא מייחסת חשיבות רבה לניצחון בגילאים הצעירים, ומדגישה יותר את הלימוד ואת ההשתתפות. בכדורסל, למשל, בגיל בו מתחילים לשחק באופן תחרותי, יש חובה לשתף את כל השחקנים, ואסור ששחקן ישחק משחק שלם. ומקובל שככל שעולים בגיל, וככל שמשחקים בליגה גבוהה יותר (מבחינת רמה, לא גיל), אז ערך המצוינות וחשיבות ההישג, עולים.

העניין הוא שכלל אצבע זה לא נותן מענה מלא לשאלה. האם סביר, לדוגמה, ששחקן בן 15 שאינו מהמובילים בקבוצה, לא ישחק בכלל במשחק מסוים? ואם מדובר במספר מקרים? או ברוב משחקי הקבוצה?

מובן שאין תשובה אחת נכונה. זה תלוי במדיניות המועדון ובתפיסת המאמן. יש להניח שלרמת האתגר יש גם השלכות. אם קבוצה מתחרה ריאלית על אליפות של הליגה בה היא נמצאת, או שקבוצה נאבקת נגד ירידה מאותה ליגה, בדרך כלל יהיה דגש רב יותר לעניין הניצחון. קבוצת מרכז טבלה, שאין לה סיכוי להישגים משמעותיים, ומנגד איננה בסיכון ספורטיבי, תרגיש נוח יותר לחלק את דקות המשחק באופן יותר שוויוני.

כך או כך, בסוגיה הזו יש מרכיב אחד חשוב מאוד. והוא תיאום הציפיות. חשוב שמאמן ישתף את שחקניו הצעירים כבר מתחילת הדרך בתפיסת העולם הספורטיבית שלו. גם אם לא תמיד השחקנים יסכימו עם הגישה, הם לפחות ידעו עליה. הם לא יופתעו ולא יצברו אכזבות הולכות וגוברות במהלך המשחקים. יישור הקו הזה חייב להיעשות מול כל הקבוצה, ובאופן פרטני מול השחקנים הספציפיים שלדעת המאמן עשויים לשחק פחות דקות מהאחרים. יהיה הקו אשר יהיה, הוא פשוט חייב להיות שקוף לשחקנים.

בניסיוני האישי נתקלתי בסוגי תגובות שונים. יש ילדים שמודעים לכך שיכולתם האישית אינה מהגבוהות בקבוצה. הם אוהבים לשחק כדורסל, טוב להם אולי בהיבט החברתי, נהנים באימונים, ובסדר גמור מבחינתם לשחק פחות בליגה. מנגד יש כמובן את אלה שלא מרוצים. או שהם מעריכים את עצמם מבחינת יכולת יותר ממה שהמאמן מעריך אותם, וזה עלול להביא לכעס; או שללא קשר להערכת היכולת, שחקן עשוי לרצות לשחק 'כמו כולם'. מול גישה זו תמיד יש את השחקנים שירצו מאוד לנצח. בכל מחיר. כך שאי אפשר לרצות את כולם. אבל לעולם, תקשורת טובה, שקיפות ותיאום ציפיות, יתרמו לרוגע ויפחיתו תסכולים.

מאחר שאנחנו בעידן בו הורים מעורבים מאוד, חשוב לקיים את אותה תקשורת ואותו תיאום ציפיות גם מול ההורים. גם פה, אף אם אין הסכמות, לפחות הדברים על השולחן וידועים מראש. זה מבטיח פחות רעשי רקע שליליים ויותר הירתמות למען הקבוצה. ואם זה לא בא מהמאמן, שווה שהורה יציע, באופן מכבד, לקיים מפגש בתחילת עונת הפעילות, לצורך היכרות הדדית והצגת 'האני מאמין' הספורטיבי שילווה את הילדים במהלך העונה.

דודו פרידמן

יוצא סיירת גבעתי, מילא תפקידים שונים, בארץ ובחו"ל, בתחום האבטחה הממלכתית.
B.Ed בחינוך גופני ממכללת וינגייט, עם התמחות בתקשורת וספורט. מדריך כושר מוסמך, מורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי, ומאמן כדורסל. בעל ניסיון של עבודה עם ילדים ונוער, החל בגיל הרך, בבית ספר לכדורסל, וכלה בקבוצות הישגיות ברמות השונות. רואה עצמו מחנך, מדריך ומורה, בדרך כלל בסדר הזה. ושואף לראות ילדים פעילים, שנוהגים אורח חיים בריא.


רוצים עוד כתבות שלנו?

פוסטים אחרונים על ילדים וספורט

מטה החברה: היובלים 11, הוד השרון
מרכז המבקרים: הענבר 6, אזה"ת ברקן
שרות לקוחות: 09-7690600

דברו איתנו

דילוג לתוכן