אנו נוהגים לפצות ב"משהו מתוק" על תחושה שלילית. מה מקור הההתניה? ומדוע רצוי להמנע ממנה, בעיקר עם ילדים? על הקשר בין חוש הטעם והרגשות, וכיצד למנוע חיבור מזיק בין השניים.

yealdrorcircleיעל דרור
יום שני, 09 יוני 2014, 18:02

למזון יש הרבה תפקידים חשובים אבל לא תמיד אנו אוכלים אותו בשל הסיבות הנכונות. רבים מאיתנו, ההורים, רגילים לחפש "משהו מתוק" כאשר אנו חשים רגשות שליליים. בלי לשים לב מעבירים את אותה התניה, בין רגש שלילי לבין אכילה של דברים מתוקים גם לילדים שלנו. למשל,  כשהילד מקבל זריקה אצל הרופא אנו מביאים לו סוכרייה כדי שיירגע, כאשר הילד מקבל מכה או כועס על דבר מה, מיד מפייסים אותו עם דברי מתיקה. אפילו כאשר הילד משתעמם בנסיעה ארוכה ומתחיל להפריע לנו ההורים, אנו מיד משתיקים אותו עם פיתויים של אוכל מתוק. למה? למה לדחוף להם אוכל כאשר הם לא באמת רעבים?

איפה הבעיה? אנו יוצרים אצל לילד התניה בין אוכל מתוק לבין לרגש שלילי בלי לתת לאוכל את הכבוד המגיע לו. המסר צריך להיות –  אוכל אוכלים כאשר רעבים וגם לדברים המתוקים יש מקום של כבוד בסוף הארוחה (קינוח), או כארוחת ביניים מוסכמת במהלך היום.

איך נכון לפתור מצבים של רגשות שליליים של הילד בלי המתוקים? אנחנו כל כך רגילים להציע משהו מתוק כאשר רוצים להרגיע את הילד, עד שלפעמים שוכחים שמילה של הבנה, חיבוק, ליטוף והקשבה הם הדרך הנכונה להרגיע ילד ולא בעזרת אוכל. מכיוון שרבים מההורים גדלו בעצמם עם הרגל זה, מאד קשה לשנותו.  אך זו בדיוק המשימה שלנו כהורים, לגדל ילדים עם הרגלי אכילה בריאים ולא ליצור אצלם, מגיל צעיר, התניות בעייתיות בין אוכל מתוק לרגשות שליליים.