מהמלחייה שעל השולחן ומהאוכל המוכן

הישראלים אוהבים מלח. התופעה של ילדים שמוסיפים מלח כבר מגיל צעיר, למרק, לירקות או לחביתה, נפוצה מאוד. זו הסיבה שרובנו צורכים הרבה יותר מלח מן המומלץ. על הסכנות של עודף נתרן אצל מבוגרים שמענו לא מעט. לגבי ילדים יש הטוענים כי הגבלת מלח היא אולי מיותרת, שכן הסכנות בצריכה עודפת של מלח, כמו יתר לחץ דם, פחות רלוונטיות לילדים. אך מנגד כדאי לזכור שילד שהתרגל לאכול מזונות מתובלים במלח ודאי יגדל עם העדפה לטעם המלוח.

נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון - דיאטניות קליניות
נתרן בתפריט הילדים

מהו המלח?

הרגישות של הטעם המלוח מתחילה להתפתח אצל תינוקות בגילאי 6-4 חודשים. רמת הרגישות היא תוצר הן של הגנטיקה והן של השפעות סביבתיות והרגלים נרכשים. המלח השולחני מורכב מחיבור של המינרלים נתרן וכלור. זהו לרוב ההרכב של המלח בצורתו הטבעית. הוא פופולארי בבתים בישראל ומתבצע בו שימוש בתעשיית המזון. המקור לרוב כמויות הנתרן (המלח) בתפריט שלנו, כ-75 אחוז, הוא במוצרי מזון מוכנים. אולי זה מפתיע, אבל גם במיני מזון מתוקים, כמו דגני בוקר למשל, יש נתרן.

חשוב לציין כי גופנו חייב לקבל נתרן, שכן הוא דרוש ליצירת מאזן נוזלים תקין, לפעולת כיווץ השרירים, לקצב פעימות לב, להולכת אותות עצביים ועוד. יחד עם זאת, יש לצרוך אותו במתינות.

איך נצמצם את צריכת המלח של הילדים?

שני עקרונות בסיסיים נדרשים לצמצום הצריכה. האחד – לחדול מהמלחה אוטומטית! אין סיבה, למשל, לתבל במלח חביתה לתינוק שהתחיל לאכול. יהיו הורים שיטענו שהיא חסרת טעם, אך אם תחשבו על העניין, זוהי העדפה שלנו, המותאמת להרגלים שלנו. ולמעשה ללא תוספת המלח, לחביתה יהיה טעם של חביתה, למלפפון – טעם של מלפפון ולאבוקדו טעם של אבוקדו. טעימים כמו שהם.

העקרון השני – מתן דוגמא אישית. נושא הדוגמה האישית חשוב תמיד, בכל גיל ובכל נושא. כך גם בענייני תזונה והרגלי אכילה. אם ההורים מוסיפים מלח לאוכל עוד לפני שנעצו בו מזלג וטעמו, הילדים יחקו אותם. לעיתים ההורים רגילים למזון מלוח ויתקשו לוותר על הרגל זה. לאלה נמליץ להפחית את השימוש במלחייה בהדרגה (רצוי להשתמש בפלפליה בעלת הנקב הבודד כמלחיה), וכך הרווח יהיה כפול: דוגמא אישית לילדים ובריאות להורים.

ניזונים משמועות:

רוצים עוד פוסטים של נאוה ושלומית?

מומלץ לקרוא

תפוח עץ

מה זאת אומרת 'יום תפוח'?
על תפוח העץ ועל ערכו התזותי