מדברת מהבטן
הבלוג של ליבי
תמונה של ליבי

גשם גשם בוא?

בדרך כלל אין סיפור אהבה גדול בין ליבי לגשם. היא גם מסביר למה. אבל לפעמים, בנסיבות מסויימות, היא ממש מחבבת אותו.

כוס תה מהביל על עדן החלון

כבר מזמן לא היה גשם. אני זוכרת אולי 3 ימי חורף רצופים השנה. ועכשיו, אחרי הרבה זמן, חזר קצת חורף. ממש בקטנה בינתיים. רטוב אבל עוד לא קר… דווקא היום היינו אמורים לנסוע מבית הספר לאצטדיון אתלטיקה להתאמן. אבל זה התבטל בגלל מזג האוויר. אז אני יודעת שגשם חשוב, בטח אחרי שנות הבצורת האחרונות. אבל הביטול הזה של הנסיעה ממחיש למה אני לא ממש אוהבת אותו, את הגשם.

הוא פשוט מבטל. מבטל מפגשים בגן השעשועים, המקום שבו ילדי המושב נפגשים בדרך כלל אחר הצהריים. הוא מבטל את חוג הטניס. כל תכנית לצאת מהבית פשוט לא אפשרית איתו. המקום היחיד אליו כן הולכים – זה בית הספר. אז מה יש לאהוב בגשם? אם לפחות היה פוטר אותנו גם מלקום בבוקר, מלצאת מתחת לשמיכה הנעימה, וללכת ללמוד – אז מילא. אבל הכל לא אפשרי ורק זה כן? המגרש וגן השעשועים לא, ובית ספר כן?? אין פה ממש צדק…

עוד מטרד גדול שהוא מביא איתו – זה הבוץ. אוף, איך אני שונאת בוץ. ואמא שלי יותר. במיוחד כשהיא חוזרת מהעבודה, נכנסת הביתה, וצועקת את השאלה: 'למי יש בוץ?' אז לא לי. לי כבר אין. אולי היה קצת, כשבאתי מבית ספר. אבל עכשיו הוא כבר לא אצלי. הוא מפוזר בחתיכות קטנות בכל הבית. לא נעים לי הסיפור הזה. אבל זה לא אומר שמחר אזהר לא ללכת בבוץ, או שאזכור להוריד את הנעליים בכניסה לבית. לא תמיד זוכרת הכל ולא תמיד שמה לב. מה לעשות…

אבל אני מוכנה להתפשר. כמה שאני אוהבת שבתות עליזות ושטופות שמש, להתרוצץ, לטייל, להנות מהחמימות, אני עדיין מוכנה שיהיה גשם בשבתות. כי כמה שאני אוהבת את כל אלה, יש משהו ממש כיפי בשבת כשבחוץ מבול, ואני בבית החמים והיבש. הבקרים הכי נעימים הם כשאני נשארת מכורבלת בשמיכה והמים דופקים לי בחלון. והכל עושים בנחת ולאט. במין תנומת חורף כזו. ויש ארוחות חמות של חורף. מרק, טשולנט… גם התה שאני שותה רק בשבתות חורפיות. רק אז אני ממש נהנית ממנו.

אז אני מוכנה לפשרה של גשם רק בשבת. מצידי שיהיה ממש חזק אפילו

קוראים לה ליבי, ולא, היא לא כמעט בת שנה. היא כבר בכיתה ו', יש לה מחשבות, ויש לה דעה משל עצמה. אנחנו רואים בה סוג של מדגם מייצג של ילדים בגילה, ולכן דואגים שקולה יישמע…


רוצים עוד כתבות שלנו?

פוסטים אחרונים של ליבי