למה ספורט ילדים וחינוך גופני חשובים כל כך בעיניי? ובכן, ראשית – ברור וידוע – הספורט יפה לבריאות. שנית – הוא יכול לתרום רבות לילדים בפן הרגשי–חברתי. ודבר שלישי – מדובר בכלי מצוין שיכול לסייע לילד בעיצוב סולם הערכים שלו, תוך הטמעה של ערכים אוניברסאליים המגיעים מעולם הספורט. נתמקד בנושא של ספורט וחינוך לערכים, ונתייחס לסוגיות שונות שכרוכות בו, שלא תמיד הן פשוטות וברורות.

ילדים וריצות ארוכות

דודו פרידמן
יום שישי, 13 באוקטובר 2017, 11:32

רעיון המשחקים האולימפיים

חזון המשחקים האולימפיים ממחיש יפה את הרעיון של שימוש בספורט ככלי להפוך את העוסקים בו לאנשים טובים יותר, ואת סביבתם לחברה טובה יותר. ביוון העתיקה, ערש המשחקים האולימפיים, הנושא היה כה חשוב, עד שערי-מדינה חדלו מלחמות ביניהן בתקופות המשחקים, על מנת לאפשר לכל המשתתפים להגיע, ולקיים את המפעל באופן תקין. נתון לא פחות מדהים – המשחקים נערכו כל 4 שנים, ללא חריגות, במשך 1168 שנה!! עד שהפוליטיקה ניצחה, בשנת 394 לספירה, והמשחקים בוטלו עקב מלחמת דת שהכריז קיסר האימפריה הרומית נגד עובדי אלילים.

בעת החדשה חודש הרעיון, תוך שאיפה לקירוב לבבות כלל עולמי. בהקשר הספורטיבי הקלסי הדגיש הוועד האולימפי את ערך ההשקעה וההישג, שבא לידי ביטוי בסיסמה מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. אך לצד ערך זה, הבליטו המארגנים את עקרון הספורטיביות והדרך החשובה יותר מן המטרה. זה ניכר בסיסמה נוספת שנטבעה – לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות.

חזון מול מציאות

למרבה הצער, חזון לחוד ומציאות לחוד. במהלך השנים בוטלו 3 אולימפיאדות בשל מלחמות העולם הראשונה והשניה. אולימפיאדת ברלין (1936) התנהלה תחת צל כבד של גזענות, בעיקר נגד כושים ויהודים, בהשפעת השלטון הנאצי בגרמניה. שנת 72 זימנה במינכן את השילוב המתועב של פוליטיקה ואלימות, עם רצח הספורטאים הישראלים. משנת 76 התחיל גל חרמות על המשחקים. באותה שנה 28 מדינות החרימו את אולימפיאדת מונטריאול. ב-1980 החרימו 40 מדינות בראשות ארה"ב את אולימפיאדת מוסקבה, וב1984 נקמו הרוסים, כשארגנו חרם של הגוש המזרחי על המשחקים בלוס אנג'לס.

אם נחזור לרעיון הבסיסי של יוזמי המשחקים האולימפיים, נלמד על הערכים עליהם מושתת הספורט, ושאותם נרצה להנחיל לילדים. בקונסטלציות שונות ניתן לעשות אינסוף שימושים בספורט על מנת להדגיש ערכים. המשחק ההוגן, וערך ההגינות באופן כללי, קירוב לבבות, שיתוף פעולה, השקעה חריצות ונכונות לעבודה קשה, הצבת יעדים ואתגרים, הגשמה עצמית, טיפוח שאיפות וחלומות, חשיבות הדרך ולאו דווקא המטרה.

גם הנושא של well-being, על כל המכלול של אורח חיים בריא, הוא ערך חשוב. אליו ניתן לצרף את העיקרון של 'נפש בריאה בגוף בריא', תוך מתן דגש על הנאה מהפעילות, מהדרך עצמה.

מה תפקידנו כמחנכים?

תפקיד המדריכים, המאמנים ואנשי החינוך (גם ההורים, כמובן) הוא להכווין את הילדים לשם. לתווך להם סיטואציות מהפעילות הגופנית, באופן שילמדו ויטמיעו ערכים. אפילו לזמן להם, באופן יזום, סיטואציות משחק מלמדות ומחנכות. האפשרויות קיימות, צריך ליישם אותן.

חלק מהחינוך באמצעות הפעילות הגופנית, מחייב אותנו, כל מערך החינוך, להתמודד עם ערכים דו-קוטביים. כאלה שעשויים להוביל למקום טוב, או למקום שלילי. נבחן שוב את עניין הניצחון – הביטוי של ערך ההישגיות והמצוינות. חשוב להבחין בדקויות – ההישג הוא היעד, האתגר שיש להציב. הוא לא מטרת העל, והוא לא ערך בפני עצמו. הצבת יעדים ואתגרים נותנת את הדרייב לפעול לאור הערך, שהוא ההישגיות והמצוינות. המסר החשוב לילדים במקרה הזה – המצוינות באה לידי ביטוי בדרך אל היעד, לא בהישג עצמו. ובכל מקרה, פעולה לאור הערך לא תדרוס ערכים אחרים. כך – הפסד בכבוד הוא בסדר גמור. מנגד, ניצחון שלא הושג בהגינות-  פסול ואינו מכבד את בעליו.

פוליטיקה, ספורט וערכים

ובאותו עניין – קצת על פוליטיקה וספורט. תרומת הפרט להישג קבוצתי, גם היא נושא חשוב. להיות חלק מקבוצה, חלק מנבחרת בי"ס או מנבחרת לאומית, אמור בהחלט לספק צורך של שייכות וגאווה. צורך זה הוא חיובי וחשוב, כל עוד הוא מדוד. אם מדובר בגאווה שחורגת מתחושת השייכות, ועוברת לכדי זלזול או שנאה, והמאבק הספורטיבי גולש למונחים של מלחמה, לא כמטפורה ספורטיבית, אלא כצורך להוכיח עליונות סוציאלית – זה שלילי. וכך צריך לתווך לילד. גאווה קבוצתית, לאומית וכו' – בסדר גמור, כל עוד זה בא עם כבוד לאחר (עוד ערך חשוב בספורט ובחיים). התנשאות, לאומנות, גזענות, שנאת האחר, או כל רגש שעלול לנבוע מעניין השייכות בהיעדר תחושת כבוד – אין לו מקום על פי סולם ערכים נכון!

ועוד אנקדוטה על ערך. השוויון. הידעתם שב2012 – אולימפיאדת לונדון – היה לראשונה ייצוג נשי לכל הנבחרות? עדיף מאוחר מאשר לעולם לא…