החגים הקרובים, פסח, יום העצמאות ושבועות, הם חגיגה קולינרית. מצות, מנגלים ומאכלים על בסיס שמנת וגבינות. בתיאבון. אני אומר שלא צריך לקלקל את השמחה, אלא לאכול ולהנות. במקביל אני מציע עסקה שבהחלט תשתלם לכם, תמנע את ייסורי המצפון, תסגל לכם הרגל בריא שילווה אתכם, ואולי גם את הילדים.

דודו
יום שישי, 22 אפריל 2016, 01:54

תמונה של נשים רצות
אוכל ושמחות

חלק מהעניין בדיאטה ובספורט, זה לא להיות נוקשים מדי עם עצמנו. לא להקצין, כדי שיהיה לנו קל יותר לעמוד במשימה, וכדי שלא נשבר. חגים זה דוגמה טובה. אנחנו, המזרח תיכוניים, אוהבים לבסס את הארועים שלנו על אוכל. חתונה, בר-מצווה, חגים, בכולם מככב האוכל. אז להתבונן מהצד נוכח כל השפע על השולחנות, ולסבול למען פיגורה מעוצבת יותר? לדעתי – לא! פשוט לדעת למנן: זמן להנאה וזמן להנעה.

אז במידה שאתם בריאים בדרך כלל, ולא חלות עליכם מגבלות רפואיות מיוחדות, ההצעה שלי לכם היא פשוטה. להקפיד בשגרה, ובארוחות החג לוותר על ספירת הקלוריות. ליהנות, במידה, גם ממטעמים עתירי שומן ופחמימות. אבל, החלק שלכם פה בעסקה, הוא לשמור ביום יום על אורח חיים פעיל.

לקבל החלטה ולעשות מעשה!

אל תפלו למלכודת ה"מחר מתחילים". קבלו החלטה ותתחילו מייד. אל תחכו שהמשמנים ייצטברו, ואז, מלאי ייסורי מצפון, תעשו קצת ספורט כדי לשרוף את מה שכבר נאגר. הקדימו תרופה למכה, וחשוב יותר – צרו שגרה. אל תפעלו נקודתית מול אירועים ספציפיים. הגישה הזאת לא יעילה ולא משיגה תוצאות.

במירוץ החיים שלנו קל מאוד לוותר על אימון ולדחוק אותו בסדר העדיפויות.
ולכן כדאי ליצור סיטואציה שתקשה עלינו לוותר

התפיסה שלי היא שרוב האנשים צריכים לנקוט בגישת הספורט העממי. לא חייבים שגרת אימונים קשוחה, אלא לנסות לשלב כיף. למשל להכניס ללוח הזמנים משחק כדורגל או כדורסל פעם בשבוע, למי שבעניין, או רכיבה שבועית. במירוץ החיים שלנו קל מאוד לוותר על אימון ולדחוק אותו בסדר העדיפויות. ולכן כדאי ליצור סיטואציה שתקשה עלינו לוותר. למשל לקבוע מראש עם חברים ולהמריץ אחד את השני, להצטרף לקבוצת ריצה או צעידה, או כל פתרון אחר שיגביר את המחויבות.

טריקים להגברת המוטיבציה

מגביר מוטיבציה משמעותי הוא הצבת יעד. איזשהו אתגר אישי ברור, מוגדר היטב ותחום בזמן. כל אחד על פי יכולותיו בזמן נתון, פלוס תחום שיפור מסוים אותו נשאף להשיג. אחד יכול להירשם למירוץ שדה עממי של 5 ק"מ, שני לחצי מרתון תל אביב, ושלישי לטריאתלון בחו"ל. הכל לפי היכולות וההעדפות האישיות.

לי באופן אישי הכי מחמם את הלב, לראות פעילות גופנית במסגרת משפחתית. לצעוד, לרוץ, לרכוב או לשחק, בזוגות ו/או עם הילדים. אני אוהב את זה כי יש פה מוטיבטור, ויש ערך מוסף של זמן איכות משפחה, ובעיקר יש פה דוגמה אישית אמתית לילדים. זה אלמנט חשוב מאוד בהרכשת הרגלים חיוביים.

וסיפור אישי קטן. או, אם היא יכולה, אז גם אתם…

זה היה די פתאומי ומפתיע, בהתחשב בעובדה שהיא נשקה אז לגיל 40, והפעם האחרונה שהיא רצה לפני אותו אירוע מכונן, היתה כנראה במסגרת שיעורי החנ"ג שלה בבית הספר

לפני מספר שנים אמרה לי אשתי "בוא נצא לריצה בפארק". זה היה די פתאומי ומפתיע, בהתחשב בעובדה שהיא נשקה אז לגיל 40, והפעם האחרונה שהיא רצה לפני אותו אירוע מכונן, היתה כנראה במסגרת שיעורי החנ"ג שלה בבית הספר. ליוויתי אותה, והיא גמעה כ-400 מטר בריצה-הליכה, שלאחריה נשכבה על המיטה מפורקת. תוך קצת פחות משנה, השתתפה הגברת במרתון קופנהגן ורצה את מלוא 42 הק"מ.

הנה לכם פעילות משפחתית, דוגמה אישית לילדים, קביעת יעד אתגרי, ויצירת אורח חיים שמכיל באופן מובנה ומתוכנן פעילות גופנית. אני לא אומר לרגע שהדרך קלה. אבל הסיפוק הוא גדול, והתוצאות, חד משמעית, שוות את זה.

אז רק בשמחות, בתאבון בארוחות, ובהצלחה עם הספורט!